מאירי על מועד קטן כ״ו

1 המשנה הששית והכונה לבאר בה שקורעין על הרבה דברים מלבד קריעה שעל המת ולבאר אותם הקרעים שאינם מתאחים והם הקורע על אב ואם והקורע על רבו שלמדו תורה הא חכם אחר שלא למדו תורה רשאי לאחותו כמו שביארנו:

2 וכן הקורע על נשיא הדור ועל אב"ד ועל שמועות הרעות ופי' בגמ' ששמעו שנהרגו רוב צבור וי"מ רוב צבור שבעיר אחת וי"מ רוב צבור שבאותה מלכות:

3 ועל ברכת השם ופי' בגמ' אחד השומע מפי המחרף ואחד השומע מפי השומע אלא שהעדים הואיל וקרעו בשעה ששמעו אין צריכין לחזור ולקרוע בשעת עדותם הא אם לא קרעו בשעה ששמעו קורעין בשעת עדותם:

4 ועל ספר תורה שנשרף ופי' בגמ' שאם ראה הוא את השריפה קורע שתי קריעות אחת על הגויל ואמת על הכתב מפני ששריפת הגויל קודמת לשם כתב ולא באו כאחת הא אם שמע אחר שנשרף יראה לי שאינו קורע אלא קרע אחד כמי ששמע מיתת שני מתיו כאחד שקורע אחת על שניהם ולא אמרו קריעה על שריפת ספר תורה או אבודה אלא בשנשרף בזרוע ולכונת הכעסה וגידוף ותפלין הרי הם כספר תורה לענין זה:

5 ועל ערי יהודה פי' כשרואה אותן בחורבנן וכן על המקדש וכן על ירושלם וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלם ופי' בגמ' שאם בא לו מצד אחר שפגע בירושלם תחלה כגון שבא דרך הר הבית קורע על ירושלם וכשרואה בית המקדש חוזר וקורע קרע אחר ולא די לו בתוספת אבל כשבא דרך מדבר שרואה מקדש תחלה קורע על המקדש וכשרואה ירושלם די לו בתוספת ובתלמוד המערב בפרק הרואה שמעון קומטרא שאל לר' חייא בר בא כגון אנא דאנא חמר וסליק לירושלם בכל שעה מהו שאקרע אמר ליה בתוך ל' אי אתה צריך לקרוע לאחר ל' צריך אתה לקרוע:

6 זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

7 לעולם אין קורעין אלא על המת ולא על החי אפי' ידע בו בודאי שלא יראהו לעולם ואע"פ שאמרו כאן על קריעת אלישע והא אליהו חי הוא והשיבו כיון דכתיב לא ראהו עוד לגבי דידיה כמת דמי סוד י"י ליראיו:

8 הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשיך היו מדבר וקורע:

9 ירושלם בחורבנה אומר ציון מדבר היתה וירושלים שממה וקורע:

10 בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו וקורע:

11 אע"פ שקרעים אלו נאסרו באיחוי והיא תפירה גמורה הנקראת כאן איחוי אלכסנדרי רשאי הוא לשוללן והוא תפירה רחבה כעין הכלבה וכן למללן והוא קשירת חוטין שבצד אחד לחוטין שבצד אחר אחד אחד וכן ללקטן והוא אחיזת החוטין מכאן ומכאן וכריכתן ביחד וכן לעשותם כמין סולמות והיא תפירה רחבה נעשית במעלות ומורדות ובלבד שלא יאחה והוא תפירה גמורה כעין שלנו וזמן היתר שלילה בהם לא מתפרש אלא באב ואם ומגדולי המחברים כתבו שבכלם שולל למחר חוץ מאב ואם וכן הדברים נראין:

12 מי שמת לו מת וקרע ושלל או מלל בזמן הראוי ומת לו מת אחר שהוא חייב לקרוע עליו וקרע מתוך השלל אינו קרע וצריך לקרוע קרע אחר הא אם קרע ונתאחה איחוי הגמור ומת לו מת אחר רשאי לקרוע באותו מקום עצמו מתוך האיחוי:

13 מי שקרע את בגדו בקרעים שאסורין באיחוי רשאי להפוך בית הצואר הקרוע ולעשות ממנו שולים או אחורים אבל מ"מ אסור לאחותו אלא שיעמוד קרוע בצד שוליו ואם מכר את בגדו או נתנו אסור ללוקח או למקבל לאחותו ולפיכך צריך שיודיע לו על אותו קרע שהוא מאותם קרעים שאינם מתאחים ויש מי שפירשה על קריעת נשיא או אב בית דין שיש לאותה קריעה שיכות אצל כל אדם והלוקח או המקבל בכללם אבל בקריעת אב ואם וכל שאר מתים שאין לקריעה זו שיכות אצל האחרים רשאי הלוקח או המקבל לאחותו ואין שטת הסוגיא מוכחת כן:

14 מי שמתו לו מתים רבים כאחד או שהגיעהו שמועה עליהם כאחד אם אביו או אמו מכללן קורע על אביו או על אמו על שניהם קרע אחד ועל שאר מתים או על איזה מהם קרע אחר רחוק שלש אצבעות ברוחב הבגד ואם לא היו אביו אמו בכללן אינו קורע אלא קרע אחד אפי' על כמה מתים ואם מתו לו מתים רבים זה אחר זה תוך שבעה קורע קרע אחר במקום אחר מן הבגד אפי' מאב ואם לשאר מתים וכל שכן בשאר מתים מזה לזה או מאב ואם מזה לזה שאין די בתוספת תוך שבעה לאחר שבעה די לו בתוספת על הראשונה אא"כ היה השני אביו או אמו שאין די עליהם בתוספת לעולם אפי' מזה לזה וקריעה כבר התבאר שיעורה בטפח לכל המתים אבל תוספת שיעורו בכל שהוא:

15 מת אביו וקרע ואח"כ מת בנו לאחר שבעה והוסיף כמו שביארנו עליון אינו מתאחה ומה שהוסיף על בנו מתאחה וכן בכמה תוספות שאע"פ שקריעת אב ואם עד לבו הרי יש בה תוספת לכמה מתים עד טבורו משם ואילך אין שם מקום אלא לתוספת והלא גנאי הוא לו אלא אם תכפוהו אבליו עד שנתמלא כלו קרעים מחזיר אותו הצד לאחוריו וחוזר וקורע הצד האחר שהחזיר לפניו ואם נתמלא ולא הספיק הופכו למטה ומגביה שוליו למעלה ומ"מ אם קרע למטה או מן הצד לא יצא אלא שכהן גדול פורם מלמטה ומי שמת לו מת שני תוך שבעה של ראשון מונה שבעה מתחומו של שני ודיו:

16 יש בדברים אלו שכתבנו בענין קריעה ותוספת דינין אחרים לקצת מפרשי' מצד שהשמועה מבולבלת בידם והריני צריך להעירך על ביאור הסוגיא לפי שטתנו כדי להעמיד ביאורה על אפני מה שפסקנו בה וכך היא הצעה של שמועה:

17 אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה אמרו לו מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה תחתון אינו מתאחה זו היא שמועה ראשונה והרי יצא לך ממנה שאף אב ואם די להם בתוספת ואח"כ אמ' מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו ר"ל שהגיעתהו שמועה קרובה על כלם כאחד קורע קרע אחד על כלם ור' יהודה בן בתירא אומר על כלן קרע אחד ועל אב ואם קרע אחר שאין מוסיפין על קרע של אב ואם ופירש הטעם לפי שאינן בתוספת והלכה כר' יהודה:

18 ולשיטתנו לא חלק ר' יהודה על תחלת השמועה הראשונה ר"ל מת אביו וקרע מת בנו והוסיף שדיו בתוספת אלא שהוא חולק על סופה ר"ל במת בנו וקרע מת אביו והוסיף ודעתו שאין קריעת אביו בתוספת וחולק גם על שמועה שניה לומר שאם מתו לו מתים רבים כאחד או הגיע לו שמועתן כאחד אם אביו או אמו בכללן אין קריעת האחרים עולה עם קריעת אב ואם אלא על כלם קורע קרע אחד ועל אביו ועל אמו קרע אחר כלומר קורע תחלה עד לבו כשיעור קריעה לאב ואם ומתחיל לקרוע קרע אחר על האחרים במקום אחר מן הבגד רחוק שלש אצבעות מן הקרע האחר ולא שיוסיף על של אב אע"פ שעדיין יש בבגד מקום קריעה עד טבורו שאין מוסיפין על קרע של אב ואם ואע"פ שהודה במת בנו והוסיף פירושה בזה אחר זה שניכר התוספת שלדבר אחר נעשה אבל כשבא בבת אחת אין התוספת ניכר אלא שיאמרו על אביו הוא הולך וקורע:

19 ושאל על זה מה טעם כלומר מפני מה קורע קרע אחר תהא קריעת אחרים קודמת לטפח עליון ויפסיק ויחזור ויקרע לאביו עד לבו והדבר ניכר שלשם אביו נעשה שאין קריעת אחרים עד לבו והשיב לפי שאינן בתוספת וצריכין הם לקריעה שלימה כמו שכתבנו שהוא חולק עם סופה של שמועה ראשונה ונמצא שבזה אחר זה כל הקריעות בתוספת חוץ משל אב ואם ובבת אחת צריך קריעה לאב ואם וקריעה לכל השאר:

20 ואח"כ שאל עד היכן הוא קורע וכו' ובא להשמיענו על מה שהתרנו בתוספת שלא במת אחד בלבד אלא אף על כמה מתים זה אחר זה עד שיקרע הבגד עד מקום שממנו ואילך לא יהא ראוי לקריעה ופי' בה עד טיבורו וכשהגיע לשם קורע במקומות אחרים על הדרך שכתבנו:

21 ואח"כ אמר שלא הותרו קריעות בתוספות אלא משמת שני אחר שבעה של ראשון וכן שלשי אחר שבעה של שני וכן כלם הא כל שבתוך שבעה בבת אחת הוא ולא די לו בתוספת והוא שאמר כל שבעה קורע לאחר שבעה מוסיף שהלכה כלשון זה שתוך שבעה הואיל ואין קרעו ניתן לשלילה אין התוספת ניכר בו אבל משבעה ואילך שניתנה לשלילה הרי התוספת ניכר ואע"פ שקריעת אב ואם לא ניתנה לשלילה מ"מ הולכין אחר רוב קריעות ואף בשקרע לאב ואם לאחר שבעה מוסיף וכן האשה אע"פ ששוללת לאלתר כל תוך שבעה קורעת שהולכין אחר רוב קריעות וכבר ביארנו שהלכה כר' יהודה ואע"פ שאמרו הלכה כדברי המיקל באבל אבלות לחוד וקריעה לחוד ופירשו בה גדולי המפרשים מפני שהיא יוצאה מן התורה ומדבריהם למדו קצת מפרשים בגדול פרע שהוא יוצא מן התורה שאין הולכין בה אחר המיקל:

22 וזהו פסק הלכה זו על השטה שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים אבל גדולי המפרשים כתבו שלא חלק ר' יהודה אף על סופא של שמועה ראשונה וכל הקריעות יוצא בהן בתוספת ולא אמ' שאין מוסיפין וכו' אלא לכתחלה ואין הדברים נראין וקצת גאוני ספרד פירשו לפי שאינה בתוספת כלומר שקריעת אב ואם אין לה תוספת שהרי שיעורה עד לבו ואין מלבו ולמטה דין תוספת נראה דעתם כדעת האומר ששיעור קריעה עד לבו ולדעת זה קריעת שאר מתים אינה בתוספת אחר קריעת אב ואם ונמצא ראש הבריתא נדחה וסופה מתקיים שכשמת אביו מוסיף על קריעת שאר מתים שלא היתה אלא עד טפח ולא נאמר קורע על כלן קרע אחד ועל אב ואם קרע אחר אלא כשמתו כאחד או הגיעתהו שמועתן כאחד שעד לבו לשם אב ואם ואין לאחרים עוד תוספת אבל מת בנו וקרע ואח"כ מת אביו והוסיף עד לבו דיו או שמא לדעתם חולק הוא גם כן על סוף הבריתא ולעולם אין עירוב לקריעת אב ואם עם שאר קריעות למדת לדעת כלם שאם מתו לו רבים כאחד ואין אב ואם בכלל בבת אחת קורע טפח על כלם בזה אחר זה לאחר שבעה מוסיף ואם מתו לו אב ואם כאחת קורע עד לבו על שניהם:

23 התבאר בתלמוד המערב שאם היה יושב לפני הספר ואמרו לו מת אביו הרי זה משלים אחד המגלח ואחד המתגלח:

24 התבאר בתלמוד נדרים פ"ז א' על מי שקרע בטעות כגון אמרו לו מת אביו וקרע ונמצא שהוא בנו או שהיה סבור שמת וקרע ונמצא חי ואח"כ מת שאם בתוך כדי דבור יצא לאחר כדי דבור חוזר וקורע:

25 מי שקרע יותר מכשיעור יש אומרים שרשאי לאחות מיד מה שיצא מן השיעור אפי' על אב ואם וכל שכן בשאר מתים:

26 היוצא בבגד קרוע לפני המת כגון ששאל בגד קרוע או שהיה לו ויצא בו בשעת שמת לו מת ולא קרע עליו לא יצא ולא עוד אלא שהוא מכוער ביותר ומרמה את הבריות ונמצא גוזל את המתים שלא קרע עליהם וגוזל את החיים שהן סבורין שקרע:

27 מי ששאל מחברו חלוק והודיעו שהוא שואלו לבקר בו את אביו שהוא חולה והלך ומצא שמת הרי זה רשאי לקרעו והרי הוא כמי שקרעו ברשות אלא שרשאי לאחותו ומחזירו אחר האיחוי ונותן לו דמי קרעו ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו:

28 וחולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו עליו ואין מקרעי' אותו ומשתקין את הנשים מפניו:

29 אע"פ שהקטן אינו בר קריעה ולא בן חיוב לשום אבלות אם מת אביו או אמו מקרעין אותו מפני עגמת נפש ומ"מ האבל לא יניח תינוק בחיקו שמא יבא לידי געגוע ויתגנה על הבריות:

30 ההולך לבית האבל כדי להברותו אם הי' לבו גס בו יברהו על מטות כפויות ויאכל הוא עמו ואם אין לבו גס בו יברהו על מטות זקופות וי"מ שביום ראשון מיהא אסור ולא אמרוה כן אלא בפנים חדשות שבאו להברותו אחר יום ראשון וכבר ביארנוה במשנה החמשית: